סעיד | 187 השתחררה מהצבא, והביעה את רצונה להצטרף אליי למפגשים . הרגשתי שזו תהיה לי תמיכה בניסיונות להידבר עם צעירות השכונות, וקיוויתי שמירה תמצא אִתן שפה משותפת . בתחילה פנינו לצעירים בודדים שפגשנו בביתם או ברחוב . הצענו להם להצטרף לפגישות השבועיות על בסיס קבוע . ההיענות הייתה יפה ובתוך שבועות אחדים הצטרפו אלינו עוד ועוד צעירים שמשתתפים ותיקים יותר עוררו בהם עניין . עד מהרה מנו המפגשים הקבועים כמה עשרות צעירים, כמעט כולם יוצאי עדות המזרח, שמצאו גם עניין במוצא שלי כעולה מעיראק, ואפילו לא פעם ביקשו שאחזור ואספר להם איך ברחתי לבדי מעיראק לישראל . עובדת היותי עיראקי ומזרחי ובכל זאת קיבוצניק, מאוד סִקרנה אותם אף שמיעטו מאוד לשאול או לדבר על זה . רק רמזו כי אני "משלהם" . כשהעמיקה הפעילות שלנו ניסינו מירה ואני לשכנע אותם להצטרף למפלגה, אך שני מכשולים רציניים עמדו בדרכם : התחושה שקיים פער תרבותי עמוק בינם לבין הקיבוצניקים שנתפסו כאשכנזים, עשירים ומסודרים, וההתנגדות שהם גילו כלפי התרבות המפלגתית שחייבה אותם לשלם דמי חבר, בשעה שהמפלגות היו חזקות וחילקו כספים ומשרות לפעיליהן . לאחר קצת יותר משנתי...
אל הספר