67 שֵדים שדים רבי עוצמה כמו אַסַכּוּ, אוּתוּכּוּ, אַלוּ וגַלוּ, היו מזוהים בעיקר עם עולם השאול . פגיעתם הייתה קטלנית והביאה את האיש לסף מוות . הדרך להתמודדות עם שדים אלה, כפי שעולה מן הלחשים שלהלן, ראויה לתשומת לב מיוחדת : הקוסם היה מביא תחליף אשר יישא עליו את הרוע במקומו של האיש : בלחש הראשון זהו גור חזירים, ובלחש השני — צלמית . מתגלה כאן תפיסה דטרמיניסטית : משנוצר הרוע ויצא לדרכו, אין דרך לעוצרו או לבטלו, ולכן כל שנותר הוא להסיט את פגיעתו למושא אחר . תפיסה זו אופיינית למאגיה המסופוטמית של האלף הא׳ לפנה״ס ונקודות דמיון מתגלות בינה לבין טקס שילוח השׂעיר לעזאזל שנזכר במקרא ( ויקרא טז ) . נקודה נוספת אליה יש לשים לב היא, כי בלחש השני מצוין שמקורם של שדי האַסַכּוּ, האַלוּ והגַלוּ במקדשו של אֶנליל, אבי האֵלים, והוא זה אשר קבע את אופיים וגורלם . במילים אחרות, הלחש חושף כאן תפיסה מעניינת לפיה לרוע אין קיום עצמאי, אלא הוא נוצר מתוך עולם האלים ועל פי רצונם . הרוע, אם כן, אינו מפר את הסדר הקוסמי, אלא הוא חלק ממנו .
אל הספר