731כ ט ק ס טר י ט ו א ל 31 העוסקים בכללים עצמם . , שהתמקד בחקר טקסטים ריטואליים ניסן רובין במסורת התלמודית, ניסח את הדברים ברגישות רבה : ר טקס לא באמצעות תצפיות וראיונות עם אנשי החברה הנחקרת, חוקמי ש מתוך טקסטים, עשוי לגלות בעיקר את כללי – כמו במקרה שלפנינו – אאל ההתנהגות הנורמטיביים המייצגים את הצד הריטואלי . אין, בדרך כלל, די מקורות לבירור הצד הפרפורמטיבי, שעשוי להשתנות על פי המקום והזמן . צד זה לא ניתן תמיד לגלותו בטקסטים המייצגים את ההיבט הנורמטיבי 32 . [ . ] . . ביקורת זאת אינה מערערת בהכרח על האוטונומיה של הטקסט הפרפורמטיבי, שהרי היא אינה שוללת אותה ; אדרבה, היא מכירה בכך שהטקסט הריטואלי עצמו "עשוי להשתנות על פי הזמן והמקום" . ברם, ביקורת זאת מצביעה על הקושי האפיסטמי בזיהוי הטקסט הריטואלי משני הטקסטים האחרים הקשורים אלו . להערכתי, קושי דדכשלעצמו במבוּ הרמנויטי הממוקד בחילוץ הטקסט הריטואלי, המבטא את גרזה הוא את הביצוע הפרפורמטיבי של הריטואל, בדרך עקיפה . המסקנה המתחייבת – שני הטקסטים האחרים – זה היא זהירות בהיסק מהנתון העקיף גרמאת כך ערעור על עצם קיומו של טקסטלְמה שהתרחש בפועל, אבל...
אל הספר