פרק יח : עשרים שנה לתיאטרון 235 בשנת העשרים להולדת תיאטרון היידישפיל החסיר ליבי פעימות רבות . החלטתי לציין את התאריך ההיסטורי במופע החגיגי " 20 ביז 120 " ( "צוואנציק ביז הונדערט און צוואנציק", 20 עד 120 ) , שהועלה במהלך 2009 . היו אלה קטעי משחק הומוריסטיים ושירים מן הרפרטואר העשיר שהוצג עד אז בתיאטרון — שישים הצגות ! קטעי וידאו ומוזיקה הוסיפו חן להצגה, שלימדה שוב כי אומנם העברית ניצחה, אבל אין צורך להשתיק את השפות היהודיות האחרות ברחוב או בתקשורת . המופע הזה הוכיח שהיידיש חיה, נושמת ובועטת . בסוף העשור השני לקיומנו היידיש לא נעלמה . היא חבויה במרתפי הזיכרון ומבקשת לשחזר את הניגון שלה, את החוכמה ואת הדרך לטעום מחדש את מילות המפתח של הילדות . בחשבון הנפש שעשיתי עם עצמי לאחר עשרים שנה, כאשר היה ברור שאנחנו "על המפה", התברר לי כי אכן, היידישפיל הצליח לעורר הנאה בקרב מאות אלפי צופים — בצלילים, בעצב, בהומור היידי, בחומרים שנכתבו בעבר ובשירים הממשיכים להיכתב ולסחוף דורות של צופים צעירים, המצטרפים למעריצי השפה . כל זה עמד מול המספידים המקצועיים שכל כך רצו לראות אותנו נופלים . 20 ביז 120 שילבה ...
אל הספר