פרק יב : פירוק "זוית" 141 באותה העת גם הגעתי למסקנה שהמשאבים העומדים לרשות התיאטרון אינם מספיקים כדי להתקדם ומאלצים אותנו לדשדש במקום, ודשדוש במקום, לדעתי, פירושו נסיגה . עם הופעתה של הטלוויזיה בבתי החברה הישראלית נוצרו כללי התנהגות ובילוי שונים, והבנו שאנו הולכים לקראת סגירה . בשנת הפירוק עוד העלינו, בכוחותינו האחרונים, את המחזה הצרפתי הבה נתגרש של פיליסיאן סארדו ובבימויו של תאודור תומא, והשם כל כך הלם את מה שקרה בסוף אותה השנה . בהצגה שיחקו פנינה גרי וגדעון זינגר . 'נושים' מאת סטרינדברג, תיאטרון 'זוית' עם עודד תאומי, 1967 'פרח הקקטוס' מאת ז'אן פייר גארד, תיאטרון 'זוית' עם עדנה פלידל, 1968 142 חולם ביידיש על אף מגבלותיה הכלכליות של המסגרת נמשכו אל התיאטרון גם שחקנים טובים מן החוץ כגון זינגר, שחקן אופי וקומי מצטיין . כך היה גם ב פרח הקקטוס , כשעדנה פלידל כיכבה לצידי . כבר בשנת 1963 חשבתי לסגור את 'זוית' , ואחר כך שוב ב- 1967 , והתעקשתי להמשיך, אך בסופו של דבר, כשהתחרות האומנותית ביני ובין פנינה תפסה תאוצה, הגיעו הדברים לבסוף לכדי עימות — ולפירוק התיאטרון . אף שהתיאטרון נסגר, אין ספק כי...
אל הספר