פרק י : אמריקה, אמריקה 115 ללובי כדי לשאול מה פשר התמונה, והסבירו לי שהחלון שלי פונה אל בניין ה"ישיבה יוניברסיטי", אותו מוסד אקדמי ייחודי המשלב מדע, משפטים ולימודים מודרניים עם לימוד תורה שורשי ועתיק . למחרת התקיימה הפגישה הראשונה של זוכי המלגה, שמונה-עשר איש, תלמידים מצוינים מאיראן ( שלושה ) , מיפן ( שלושה ) , ממזרח גרמניה ( שלושה ) , מארגנטינה ( אחד ) , מפולין ( שלושה ) ומהודו הרחוקה ( שלושה ) . אני הייתי היהודי והישראלי היחיד . השפה האנגלית הייתה שגורה בפי, אבל עם הנציג הגרמני דיברתי בשפתו, עם הספרדי באיטלקית ועם הפולנים סירבתי לדבר בשפתם . כישורי הלינגוויסטיקה שניחנתי בהם עזרו לי לחפות על הבדלי המוצא, המנטליות, הרקע והרמה הלימודית, אבל הפולנים עדיין היו בעיני בחזקת טאבו . זיכרונות השואה עדיין ריחפו מעליי . מכיוון שגרנו כולנו באותו המלון נוצרה קבוצה לימודית מגובשת . רובם היו בני גילי, בין שלושים לשלושים וחמש, ורובם גם היו במאים או מנהלי תיאטרון ניהוליים וטכניים . הייתי היחיד שהיה גם שחקן גם במאי וגם מנהל תיאטרון . קשרתי קשרים עם היפנים ועם האחרים, אבל כאמור, את הפולנית שבפי לא הפגנת...
אל הספר