12 || “יבוא יום ויפתחו את הארכיונים“ ומצפוני, עשינו כל מה שהיה בידינו לעשות כדי לזכות [ . . . ] אפילו בסדק [ בחומת ההתנגדות 2 הערבית ] “ . הניסיונות לא צלחו כי הערבים לא השלימו עם קיומה של ישראל . הדיון הזה יש בו כדי ללמד שלצד הנרטיב של “המחדל המודיעיני“, שהייתה לו השפעה ניכרת על הדיונים שנוגעים למלחמת יום הכיפורים, החל להתהוות נרטיב נוסף : מלחמת יום הכיפורים פרצה כתוצאה מכישלון המהלכים המדיניים במזרח התיכון, וממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר, ולצידה שר הביטחון משה דיין, נושאת בעיקר האשמה לכישלונות האלו אם לא בכולה מכיוון שזו הייתה ממשלה סרבנית . אילו לא דחתה ממשלה זו כל הצעה להסדר מדיני שעלתה על סדר היום ואילו לא “דחתה את ידו המושטת לשלום של נשיא מצרים סאדאת“, היא יכלה למנוע את המלחמה . יתר על כן, בעוד רבים שיבחו את המנהיגות הישראלית בימי המלחמה עצמה, החלו עם השנים לצוץ האשמות כלפי גולדה מאיר גם באשר לניהול המלחמה . בשורה של תוכניות דוקומנטריות בתקשורת הואשמו היא ושריה, ובעיקר חברי המטבח המדיני- ביטחוני המצומצם שלה — משה דיין, יגאל אלון וישראל גלילי — כמי שהנהיגו את ישראל במלחמה בצורה כו...
אל הספר