עתיד תוכנית הלוויינים של ישראל נראה עגום, מה עוד שהאלוף שגיא, התומך הנלהב ביותר שלה, כבר לא היה לצדנו, וכך מצאנו את עצמנו מול המערכת כולה שהפנתה עורף ליוזמת הלוויינים . סירבנו להרים ידיים, כפי שתמיד נהגנו, והצירוף "בלתי אפשרי" לא היה בלקסיקון שלנו כמו בימינו ב"יחידה" . פיתוח הלוויין הראשון החל למעשה באפריל 1985 ושני הלוויינים הראשונים שפותחו ונבנו בארץ לא יועדו לשיגור . במקביל, התחלנו בפיתוח משגר השביט שיהיה בעל כושר שיגור של לוויין במשקל של כ ‑ 250 קילוגרמים בלבד . אילוץ זה חייב אותנו לפתח מערכות ורכיבים ללוויין, קטנים יותר וקלים יותר מאלו שהותקנו בלוויינים של מדינות אחרות ושקלו פי עשרה ויותר . היה צורך להפחית עד כמה שניתן במשקל הרכיבים השונים, כדי להגיע למשקל נמוך של הלוויין ושל המשגר . מצב זה חייב אותנו לפתח ולבנות את הכול יש מאין . זה היה אתגר טכנולוגי אדיר, כי ב ‑ 1985 לא היו בארץ טכנולוגיות חלל, וגם לא התשתית הטכנולוגית הנדרשת ולא היו אבות ‑ טיפוס שאפשר היה להשתמש בהם . עלויות הפיתוח תפחו ועלו, ומבקר המדינה כתב בדו"ח ב ‑ 1985 כי הכפילות בביצוע קדם הפיתוח ( ברפא"ל ובתעשייה האווירי...
אל הספר