לו הייתי שותף לעשייה, הייתי עומד מאחורי מעשַי בקלות רבה וללא היסוס מיותר, אבל אשתי היא זו שמנהלת ביד רמה את כל ענייני הבית . מדי פעם אני מתעורר בבוקר ומוצא בעל מלאכה מתקן משהו - אינסטלטור, חשמלאי או נגר - ואף פעם לא התעניינתי ולא שאלתי מי האיש ומה לו בביתנו . אם יש לי עניין בבית הרי הוא מתמקד רק בגינה . וגם בגנן, שעבד אצלנו 20 שנה, חזיתי כעשר פעמים בלבד שבהן שאלתי אותו מדי פעם שאלות הרות גורל, כמו מדוע הוא לא שותל אמנון ותמר וכיוצא באלה שאלות שחשיבותן לטיפוח הגינה אינה נתונה בספק . נניח שמזכירתי במשרד ששכן אז במגדלי אביב היתה שוכרת מְנַקֶּה והיה מתברר שאין לו רישיון עבודה, האם הייתי יכול לגולל את האשמה על אשתי כמי ששותפה בהכנסות המשרד ורואה פירות נאים מעמלי ? האם היא אמורה לדעת את מי שכרתי לעבודה ? ברור שבמקרה זה אני הייתי זה שנושא באחריות ונותן את הדין, ולא היא . הדבר החמור יותר הוא שכמה חודשים קודם לכן דנתי במקרה של אהוד ברק, אז שר הביטחון, שגם בביתו הועסקה עובדת זרה למשך תקופה מסוימת . לו ידעתי שכדבר הזה קרה גם במעוני שלי, הייתי מושך את ידי מטיפול בעניין ומורה למישהו אחר לעסוק בו . ...
אל הספר