ג. דמות המחבר כהבנייה טקסטואלית

גלעד שפירא 228 הייחודי מעלה את שאלת נחיצותה בהקשרו של הפסוק "עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד" ( בראשית טז, יד ) , שהרי אינה מבהירה דבר לא על הבאר, לא על הקריאה בשמה, לא על משמעות שמה ולא על מיקומה . מלבד זאת, ייחוסה למחבר מחזק את האפשרות לראות במבע זה, המסיים את הסיפור, לא רק 414 כהתערבות של המחבר אלא גם כביטוי למודעותו הפואטית . הואיל ויחידה זו אינה מציעה הבנה חדשה של הפסוק המקראי ושל תוכניו, אלא מפנה זרקור לעלילה שמסתיימת בפסוק זה, ניתן להתבונן בה מצד פעולתה בסיפור כולו ולא ( רק ) מצד תוכנה . בחינה כזו מעלה שבהיעדר פרשנות לפסוק היא מתפקדת כסימן המצביע על הסיפור ומדריך את הקורא לשוב אליו . כך יוצר הסיום הפשוט הזה במילותיו של פול ריקר "קשת הרמנויטית" לבנייה של סיטואציה משותפת למחבר ולקורא, שבמסגרתה הוא מודרך לחזור ליחידה הפותחת את הסיפור, שאף היא ניתנת לייחוס למחבר, "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' ( בראשית טז, ז ) , מגיד הכתוב שכל מחשבה טובה וכל בשורה טובה שתבוא לו לאדם כולה נקראת על 415 ולבחון לאורה שוב את העלילה כדי להבין את "מהידי מלאך", 416 מס...  אל הספר