מדרש הגדול 99 ד . 1 . מינוח פרשני דיבור ההצעה "כתוב" והפסוק הנועל את הפתיחה המפויטת "ככתוב בתורתי 'ואהבת את ה' אלהיך"' ( דברים ו, ה ; יא, א ) פותחים את ההקדמה "כתוב 'ואהבת את ה' אלהיך' וכתוב 'את ה' אלהיך תירא"' ( דברים ו, יג ) . הזיקה הראשונית בין הפתיחה המפויטת להקדמה נשענת אפוא על כלי פרשני היוצר רצף בין שני ערוצי הביטוי . המרחב בין הפתיחה המפויטת להקדמה מבליט את המודעות למינוח הפרשני כבעל תפקיד פואטי ומעורר ציפייה לזיקות בין פיוטי הפרשות לרצפים הדרשניים שבגופו של מדרש הגדול . זאת, על בסיס ההקדמה שבה עוצבה הפרשנות כמושא התבוננות והפכה ליסוד מארגן ספרותי ביצירה . חלק ב של ההקדמה, המציג את ל"ג מידות הדרש, מבליט את הפרשנות ככלי קוגניטיבי להפקת משמעות, כנושא וככלי פואטי . ארבע ממידות הדרש משמשות מסגרת ליראה . דוגמה זו מבהירה שהיראה כרוכה בחוכמה ובסמכות, משמשת עמדת מוצא ויעד להתפתחות ומחייבת סייגים . ארבע המידות מסמנות את מרחב הפרשנות באמצעות הגדרת גבולותיו ומתמקדות בהצגת הפרשנות כעמידה מול האל, בהתאמה לפתיחה המפויטת שבה פונה הפייטן אל האל המתגלה "יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ שֶׁנִּגְלֵיתָמִשְּׁמֵ...
אל הספר