מבטם של מצביעים בני הצווארון הכחול והצווארון הלבן לא השתנה הרבה . מבחינתם , רמאי הסעד ואוכלי החינם עדיין שרצו בכל מקום , והסגולה הראויה לשבח הייתה ונותרה הסתמכות עצמית . הם עדיין סברו שעבריינים יש להשליך לבית האסורים , תלמידים צריכים לסתום את הפה ולעשות את מה שהמורה אומר להם , ומפגינים צריכים ללכת הביתה ולהפסיק לשבש את התנועה בכבישים . השינוי בהנחות התרחש בתוך קבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה , שעל אף זאת נהנתה מהשפעה עצומה . את הקבוצה הזו אפשר לכנות , בלי כוונה של גנאי בשם " האינטליגנציה " . באמריקה של שלהי המאה העשרים זו הייתה קבוצה רחבה ומגוונת , אך אפשר היה לזהותה בקווים כלליים . היא כללה ) לא לפי סדר חשיבות ( את הדרגים הבכירים באקדמיה , בעיתונות , במו " לות וברשת נרחבת מאוד של קרנות , מוסדות ומרכזי מחקר שנארגו לשותפות עם הממשלה מאז שנות החמישים . חלק חשוב אך מוכר פחות של האינטליגנציה נמצא בשירות הציבורי , בעמדות המפתח שנמצאות מתחת לדרג הממונה בידי הנשיא — עמדות שבהן מתבצע חלק ניכר מגיבוש המדיניות . פוליטיקאים וחברי הרשות השופטת ) הסנטור ג ' וויליאם פולברייט והשופט ויליאם א ' דגלס הם דוג...
אל הספר