131 ספר III : ייסוד המושבה קטן של חיים מצליח להתקיים, כשאנו משגיחים בו, על פני השטח העצום של החומר שנראה לנו דומם ושבטעות גמורה כמובן אנו מכנים אותו "האין" או "המוות" . צירוף נסיבות שלא היה בו שום כורח תמך דווקא במופע הזה מבין אלפי אחרים, שאולי היו מעניינים באותה מידה, חכמים באותה מידה, אלא שלא שיחק להם אותו מזל והם נעלמו לעד מבלי שניתנה להם ההזדמנות לעורר את פליאתנו . יהיה נמהר מדי לקבוע אחרת, וכל היתר - מחשבותינו, אמונותינו העיקשות בתכליתיות הטבע, תקוותינו והתפעלויותינו - בסופו של דבר אינם אלא נעלם, שאותו אנו מנגחים בנעלם גדול עוד יותר כדי להשמיע קול קטן שיפקח את עינינו אל הדרגה הגבוהה ביותר של הקיום הייחודי שאנו עשויים להגיע אליו באותו מרחב אילם ואטום שלפנינו, כשם ששירת הזמיר ומעוף הנשר מגלים גם הם את דרגת הקיום הגבוהה ביותר של מינם . עם זאת, אחת מחובותינו המובהקות ביותר היא להפיק את קול הנגיחה הזה בכל הזדמנות שנקרית בדרכנו, מבלי להיתפס לייאוש מכך שהוא קרוב לוודאי חסר תועלת . 83 1 . כעת נתבונן ונראה מה עושה נחיל בתוך כוורת שמספק לו הדבוראי . ולפני הכול, ניזכר שוב במעשה ההקרבה שהקריב...
אל הספר