למשל, ב ‑ 1908 כשעבד במנצ'סטר, גילה החוקר חסר הגינונים יליד ניו זילנד, ארנסט רָתֶרפוֹרד, משהו שנראה מוזר מאוד . הוא ירה חלקיקים זעירים אל תוך יריעות דקיקות של חומר, ואף על פי שרוב החלקיקים עברו ישר דרך היריעות, או לכל היותר סטו בכמה מעלות, מספר קטן של חלקיקים ניתזו היישר לאחור . "זה היה האירוע המדהים ביותר שקרה לי בחיי", הוא כתב . "מדהים כמעט כמו לירות פגז לתוך פיסת נייר ואז לחטוף אותו כשהוא ניתז לך בחזרה לפרצוף" . התגלית של רָתֶרפוֹרד ערערה את כל הציפיות ביחס לאופן שבו אמורים חלקיקים תת ‑ אטומיים להתנהג - אבל "אפקט הריבָּאוּנְד" שגילה לא חיסל את ההשקפה אשר לפיה אפשר להבין הכל בוודאות מלאה וסיבתית . אחרי כמה שבועות של מבוכה הבין רָתֶרפוֹרד שפירוש הדבר אינו תוהו ‑ ובוהו אקראי, אלא משהו נוקשה מאוד בתוך האטומים . את החלק הנוקשה הזה במרכז כל אטום, כך הוא הבין, אפשר להמשיל לשמש זעירה . מה שנע סביבה משול לכוכבי לכת זעירים . אלה היו האלקטרונים הקלים הרבה יותר . החלקיקים שהוא ירה על האטומים עברו ברובם דרך החלל הריק בין "כוכבי הלכת" הזעירים, אבל מפעם לפעם פגע אחד מהם ב"שמש" הקשה שבמרכז - מה שהו...
אל הספר