פרק שלישי 152 טיעונים דומים הועלו בדיון הציבורי הישראלי . למשל, אשר נהור תקף את הנהירה הסנובית להופעות אורחים מחו"ל והבחין בין "אוֹמנות בעלת רמה משופרת" ובין הופעות נחותות . את דבריו הוא סיים בפנייה אל אמרגנים בעלי אינטרס עסקי המביאים לארץ אוֹמנים גרועים : "אין אתם סוחרים בדגים מלוחים . פרנסתכם כפרנסת כל בית יעקב היא אומנם דבר חשוב, אך לא נקריב על מזבחה את ייחודנו התרבותי והלאומי" . 155 בעוד מועצת פועלי חיפה ביקשה ללמד את העולים החדשים עברית ולתרבתם, הרי הפועלים הוותיקים, המתורבתים מכבר, הוצגו כמי שלפתחם "אורבת סכנה של גלישה ונהירה אחר 'נוחות תרבותית' יתרה, ותרבות קלה . קיימת סכנה של עצלות רוחנית, חוסר רצון להעמיק" . 156 גם בתוך המאבק למען איכות תרבותית אפשר למצוא פנייה אל היוצרים ופנייה אל הצרכנים . הפנייה אל היוצרים הייתה שיח פנימי בתוך העילית התרבותית בשאלה מהי יצירה "ראויה", ואילו הפנייה אל הצרכנים הייתה דיון ציבורי הנוגע בשכבות רחבות באוכלוסייה, ומטרתו הפצת הטעם הטוב ברבים . דוגמה טיפוסית לפניית המבקרים אל היוצרים נמצאת בדברים שנשא המבקר הידוע בחומרתו חיים גמזו ב"קול ישראל" בסוף 1...
אל הספר