פרק שלישי 118 משה ניימן כתב בשנת 1950 על חשיבותה של תערוכת האוּמנות העממית ביוזמת "ויצו" ובארגונה . ניימן ביקש להפיץ את עקרונות התרבות העממית היהודית באוֹמנות הפלסטית הישראלית וכתב שתערוכות מעין אלה עשויות להחדיר את הטעם הטוב כך שיהא נחלת העם כולו . 6 מול הטעם המעודן והטוב ניצב הטעם הרע, שהגדרתו מעורפלת, סובייקטיבית וחמקמקה לא פחות מהגדרת ניגודו . בשנת 1949 העיתונאית שולמית לב ארי, עורכת המדור "לאישה ולבית" בעיתון "הארץ", יצאה נגד חזותן של הבובות המיוצרות בארץ, מעת שפסק כליל ייבוא של צעצועים : "באותם החומרים ואותם הכלים – כלום אין ליצור ראשים נאים יותר וילדותיים יותר ? הרי לא חסרים אנו אוֹמנים שידריכו ויטביעו חותם של נוי בראשים אלה . לא נעים במיוחד, וגם יש בדבר משום עלבון ולעג, כשהינך מגיש לילד בובה שפניה זועפים או מלנכוליים או פשוט מכוערים" . 7 "חוסר טעם" לא היה מושג אסתטי גרידא אלא גם מושג מוסרי . בשנת 1951 הופיעה בעיתון הקומוניסטי "קול העם" ביקורת על הקומדיה "מגדל בבל" מאת יגאל מוסינזון שהוצגה בתיאטרון "המטאטא" . "החיים במעברה, – ואפילו כשהעולים הם בני מזל כל כך, עד שמתגוררים הם, לא...
אל הספר