ג׳ימי קרטר, ישראל והיהודים | 40 להתגונן [ . . . ] אני גאה בדבר הזה — והוא יישאר קבוע כל עוד אני מכהן 30 בתפקידי" . אבל השימוש במונח "בית לאומי לפלסטינים" הוא שעורר את זעמו של רבין, שנאבק על חייו הפוליטיים והרגיש שמשכו את השטיח 31 הם תחת רגליו . מנהיגים יהודים אמריקאים עטו בכעס על קרטר . והישראלים האמינו שהממשל החדש מפנה עורף לישראל . מפלגת הליכוד ניצלה את היחסים המשובשים של מפלגת העבודה עם הממשל האמריקאי החדש בתעמולת הבחירות שלה . רבין נטה להאמין שזוהי העמדה האמריקאית החדשה, ושהיא האחראית לכישלונה של מפלגת העבודה בבחירות ולניצחונם של בגין והליכוד . קרטר מצדו לא סבר שזאת היתה הצהרה מדינית, אלא שהוא הביע רגישות אנושית למצבם של הפלסטינים החיים בתנאי כיבוש . כך או כך, התקרית הבהירה ללוחמים הפוליטיים של קרטר שהמזרח התיכון הוא סוגיה במדיניות הפנים האמריקאית באותה המידה שהוא סוגיה של מדיניות החוץ שלה, ושמישהו מהצוות העוסק במדיניות פנים חייב לעסוק בה ככזאת . וכך, באישורו של קרטר, הרחיב המילטון ג'ורדן את סמכויותיו של מרק סיגֶל, אחד מעוזרי הנשיא לקשרי הבית הלבן והקהילה היהודית . סיגל דחה בתחילה ...
אל הספר