| שרון אייזן 306 היה אחר . מעין סינרגיה כשהרגל נגעה בקיר ועזרה לי לזנק כלפי מעלה כשכפות ידיי נגעו בחלקו העליון באופן שאיפשר לי לאחוז בו . העברתי את הרגל ונחתי בעברו השני . "יייששש ! עשיתי את זה ! " צעקתי בהתרגשות שלא יכולתי להסתיר ומתוך העוצמה שפרצה מתוכי התחלתי לרוץ עם ידיים מונפות למעלה בתרועת ניצחון . הבנות שהיו איתי בקורס רצו לעברי בהתרגשות לחיבוק קבוצתי . זה היה רגע מכונן שלא אשכח . . . המחסום שעיכב אותי כל כך הרבה זמן נפרץ, מה שאיפשר לי לעבור את הקיר בזמן אמת . זו הייתה תחושת הישג אדיר שקשה להעביר אותה במילים . היה זה חלום שהתגשם . הייתי אז בת 18 במסגרת הכשרה לתפקיד מדריכת כושר קרבי . נותרתי בין האחרונות שלא הצליחו לעבור את הקיר . בעיניי הוא סימן את הבלתי אפשרי אך לימים הקיר הזה הפך להיות הסמן של כל המכשולים והפחדים שהתמודדתי איתם בתחנות השונות בחיי . כל המחסומים הפנימיים והחיצוניים שעצרו אותי מלהיות מי שאני אמורה להיות . במשך חודשים כולם ידעו על הקיר הזה שאני לא מצליחה לעבור . כמה זה תיסכל אותי, כל שאיפותיי הסתכמו ב"לעבור את הקיר" — זה כל מה שרציתי . מה שקרה לי ברגע האמת, חידד ל...
אל הספר