יאללה | 222 וכל כך הרבה פעמים נשבעתי שלעולם לא אומר את זה לילדים שלי . שכשאדיר עובר לידי אני לוחשת לו, "תנשום, הכול בסדר איתך," ועוד מישהו אומר לו, "אדיר, אתה הגבר," ואדיר נהיה עוד יותר אדום וצועק, "אני לא צריך שתרחמו עליי . " ואני עומדת, מגלגלת עיניים למעלה ותוהה איך עדיין אין להורות בחינות קבלה . יומיים אחרי זה אנחנו נוסעים לבקר את החיילת . זוג הורים, בכור בן 25 ומתבגרת בת 17 . כבר בכניסה לאוטו משהו משתבש, הבכור רוצה לשמוע תחנה אחת, לאיש לצידי ולמתבגרת לא כל כך אכפת ואני, בלי באמת להבין למה, מנסה להתעקש לשמוע תחנה אחרת ובסוף מוותרת . ככה אני מוצאת את עצמי, בזמן שכולם שרים ונהנים, נוסעת ממורמרת ומתפללת שבתחנה שבחר, הבן יקיר לי, דם מדמי, זה שבתפיסה שלי אני מוכנה לעשות למענו הכול, יהיו שירים גרועים . אם הייתי המאמנת שלי הייתי שואלת את עצמי, בת כמה זאת שיושבת שם באוטו, והייתי עונה שכנראה בת ארבע, אבל באותו הרגע בת הארבע is all over the place ולאף אחד, כולל לי, אין מושג שהיא שם . כשהסיוט הזה נגמר, אנחנו פוגשים את החיילת ובעוד אנחנו נופלים על צווארה סיוט חדש ממשמש ובא . "שמעתי שיש מסעדת שף...
אל הספר