,1973 הדרך למלחמה | 198 את עמדותיו, קביעותיו ודרישותיו, אלא אם בחר דיין שלא לעמוד עליהן . דיין לא הרבה לשתף מקבלי החלטות אחרים בשיקוליו ובמידת האפשר גם לא בהערכות המצב שלו . יותר משנבע הדבר מהצורך לשמור על חשאיות הדברים, היה זה אופיו של האיש שגרם לו לנהוג כך . המקורבים לו שימשו בדרך כלל כדוורים לעמדות שרצה לשדר ופחות כבעלי שיח לבחון אותן . אירועי הימים שקדמו למלחמה חייבו את דיין לחרוג מהרגליו ולחשוף מעט יותר את קו מחשבתו ומערכת שיקוליו . הוא קיבל את שפע המידע המודיעיני שזרם לישראל בששת הימים שלפני המלחמה ושלל את הערכות אמ"ן לגביו . כמו בעבר, הוא לא אימץ את עמדת אמ"ן שהיתה מנוגדת לניתוח שלו את המצב, הן לגבי הסורים הן לגבי המצרים . כך, למשל, הוא ביטל לחלוטין את הערכת המודיעין ולפיה הסבירות שהסורים יתקפו היא נמוכה . ואילו לגבי המצרים אמנם חשב דיין כמו אמ"ן שהם לא יתקפו, אבל ביסס את שיקוליו על הערכת המצב המדינית ולא על ניתוח המצב הצבאי - מודיעיני שעשה אמ"ן . עד רגע פתיחת המלחמה נאחז דיין בגישתו השגויה, ולפיה סאדאת לא יצא למלחמה לפני שייתן הזדמנות נוספת למהלך מדיני, ולכן ימתין ליוזמת השלום ...
אל הספר