69 ואחר כך נפגשנו שוב בזמן שהתגוררתי אצל בני משפחת בֵּקֶר בלוּניניֶץ, ואליו התלווה צעיר יהודי ממינסק . צוקרמן היה אחד המעטים שהתמזל מזלם להימלט מלוּניניֶץ לפני שסגרו הסובייטים את הגבול, והוא וידידו ביקשו כמוני להתרחק ככל האפשר מן הנאצים המתקדמים . שמחתי לפגוש מכרים המצויים כמוני באותו מצב, וכך נסענו יחד בקרון המטען כמה ימים וכמה לילות . התחלקנו במזוננו, שוחחנו הרבה וסיפרנו זה לזה על משפחותינו ועל מה שעברנו עד אז . ביום השלישי לנסיעה, עם בוקר, נעצרה הרכבת פתאום ושומר הורה לכל הנוסעים לרדת מיד . שומרים רוסים הקיפו אותנו וחילקו אותנו לקבוצות, והקבוצות נשלחו לעבוד בסוֹבּחוֹזים ( חוות ממשלתיות ) שבסביבה . הבחור ממינסק ואני נשלחנו אל סובחוז המרוחק כעשרה קילומטרים מן התחנה, ואילו צוקרמן היה בקבוצה אחרת, וחבורתנו נפרדה . אחד השומרים הסביר לנו שאנו נמצאים בחבל הדון ( דוֹנבּאס ) , לא הרחק מן העיר רוֹסטוֹב שבאוקראינה, ועלינו לסייע בעבודות הקציר בחווה החקלאית שבבעלות המדינה . את עשרת הקילומטרים אל הסובחוז עשינו ברגל ובליבנו חשש כבד מפני הבאות . איש מאיתנו לא ידע דבר על תנאי החיים בסובחוזים ולא שיע...
אל הספר