מרקו מאואס 180 את הממשי . בתקופת משבר יש לאנשים כסף לקנות אך אין די כסף לשלם את המשכורות . האשראי פועל, אולם אין די עבודה בשוק, וערכו של כוח העבודה 197 במהפכה הקומוניסטית . הפתרון הלוגי של הבעיה פוחת . לנין "עבר לאקט" עלה אצל פרויד, שגילה שיש ידע — הלא – מודע — שאף על פי שאין יודעים אותו אין זה מונע ממנו להיות מובנה כשפה . איש אינו יכול להכיר את עצמו שם, בלא – מודע . עובדה זו מאפשרת "לדעת משהו ברור יותר" על הסימפטום . הסימפטום "יודע משהו" על הדבר שאבד במבנה הסובייקטיבי המודרני שתיאר מרקס ואשר פרויד מצא לו פתרון לוגי . לא "כל אחד מקבל את חלקו", אבל הסימפטום הוא "חלקו" של הסובייקט, ועל הסובייקט להחליט כיצד לנהוג בו . גם הדבר שהפועל מאבד, בדומה לידע שאין יודעים אותו, מובנה כשפה, שפה שמכירה את האובדן : סימפטום של פוביה מפני בעלי חיים, כמו הפוביה מפני סוסים אצל הנס או הפוביה של איש הזאבים בתקופת ילדותו : במקרים של פוביה "משהו לא עובד" שם, במציאות החיצונית, ואז אפשר "לברוח מזה", "לברוח ממנה", ברגע של סכנה . אולם מכיוון ש"זה לא עובד", יש בסימפטום גרעין של הממשי, של הדחף, של הדבר שאין לו ייצוג...
אל הספר