18 גילית הורויץ בבסיס החשיבה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית, אך הולך הלאה מכך ובוחן את גבולותיה של התפיסה המשותפת לכלל בני האדם, זו שאנו קוראים לה "מציאות" . מה מכונן את התפיסה הזאת אצל בני האדם בכללותם ? האם מה שאנו תופסים כמציאות הוא אכן מה שהמציאות הינה ? מהו הרישום החושי ומהו הרישום הנפשי של המציאות ? עניינו של ביון בסוגיית המציאות והכרתה האנושית לא החל בפרק זה, והמקורות להשראות לעיון בסוגיה זו אינם פסיכואנליטיים בלבד . ברשימה שנכתבה בשנת 1959 הוא מצטט מהפילוסוף הרולד ארתור פרישר ( Prichard ) כמקור להשראה למחשבותיו שלו : אף על פי שאנו מודעים שכל ידע שאליו אנו מגיעים הינו תוצאה של תהליך שעשינו אנו, איננו חושבים על טבעו של תהליך זה, או לכל הפחות איננו חושבים עליו בצורה שיטתית, ואיננו הופכים אותו למושאו של לימוד ייחודי . אולם במוקדם או במאוחר, ידיעת טעויותינו והתשוקה להיות בטוחים שאנו מקבלים את הדבר האמיתי, כלומר משהו שהוא באמת ידע, מוליכה אותנו לחשוב ולהגות בתהליך זה [ . . . ] ובסופו של דבר, אנו מוצאים את עצמנו נדרשים לשאלה האם מסוגלים אנו לידיעה מכול וכול, או שמא אנו נמצאים תחת השפעתה של ...
אל הספר