דברים של שטיינר הנוגעים לתורת הקבלה 957 לפי מעשה זה, בני המזרח הדרים בהרים סוגדים לאור השמש זמן קצר לפני 36 מהמשך זריחתה ובעת זריחתה, ומכנים אותו אלוהי המרגליות המאירות . הדרשה עולה שלדעת רבי חייא יש בפולחן השמש ממש, כלומר, הוא מופנה אל ישות רוחנית שהיא אומנם אמיתית : ואי תימא פולחנא דא למגנא הוא, מיומין עתיקין קדמאין, חכמתא ידעו ביה, בזמנא דשמשא נהיר עד לא יפוק, ההוא ממנא דפקיד על שמשא, ואתוון קדישין דשמא עלאה קדישא רשימן על רישיה, ובחילא דאינון אתוון, פתח לכל כוי שמיא ובטש בהו, ועבר, וההוא ממנא עאל גו ההוא 37 זהרא דנהיר סחרניה דשמשא [ . . . ] ( זוהר, שם ) . וכך מסביר רבי חייא את קביעתו בעניין פולחן השמש — פולחן זה קשור במלאך ( הקרוי ממוּנה ) , והוא מופקד על השמש . בעת שהיא זורחת, הוא פותח את חלונות השמיים ומכה בהם ( כנראה, כדי שייפתחו ) , כדי שהיום יוכל להאיר מכוחן של אותיות קדושות של אחד משמות האלוהים הרשומים על ראשו . אחר כך מתכנס הממוּנֶה אל תוך הזוהר המאיר סביב השמש . 36 לפי ליבס, לפולחן זה יש, נוסף על משמעותו הדתית, גם משמעות אלכימית-אסטרלית, "שלפיה אור השמש הוא המְגדל את הזהב ו...
אל הספר