ב. האנתרופוסופיה כתורת התגלות רוחנית

יהדות ואנתרופוסופיה 798 מתיאור זה עולה בבירור, שהנפש היא מקום ההתגלות של חיי העולם, ושהם מתגלים בה בצורת מחשבה . העובדה שחיים אלה חושבים ודוברים בנפש האדם, כלומר לא רק דוברים אליה אלא דוברים בה, מצביעה על כך שבמצב ייחודי זה נפרמת המחיצה שבין האדם כסובייקט נבדל ובין ממשוּת רוחנית ( חיי העולם ) שאינה תלויה בו, ולפיכך התיאור הוא של התגלות מיסטית ( לעיל, בהערה 1 ) — התגלות הרוח באדם הממומשת במצב של איחוד ( התמזגות ) . תיאורו של שטיינר הוא תיאור של זרימה ( שפיעה ) של חיי העולם, שהם חיי המחשבה 8 מבחוץ פנימה . היקומית, אל תוך נפש האדם, כביכול כך שני תיאורים נוספים באותו מקום ובאותו הֶקשר מעידים על שילוב בין התגלות לבין איחוד מיסטי : החשיבה, אשר לה חלק בחיי העולם-הקוסמוס הללו, קולטת ל תוכה ותך יחד עם נפשך ; תה חי תוך החיים הללו תתך לישותם — בשעת היותך שרוי בחשיבה — לזרום ל תוכך ( שטיינר, הכשרת החשיבה, עמ' 43 ) . כשאני חושב, חש אני את עצמי חד עם הזרם, המקיים את חיי העולם-הקוסמוס ( שטיינר, שם, עמ' 45 ) . בשונה מהתיאור הראשון, המציג דגם של זרימה, בתיאור השני מופיע דגם של איחוד מיסטי שבו נקלט האדם...  אל הספר