32פרק 1 | הכללים ולוחמים, להשתמש רק בנשק ובשיטות לחימה שאין עליהם איסור . גם ההפך אפשרי — מדינה יכולה לפעול בראשיתו של עימות מזוין באופן מוצדק, מתוך הגנה עצמית, אך להפר בהמשך הסכסוך את דיני הלחימה — למשל אם היא תוקפת במכוון אזרחים או משתמשת באמצעי לחימה אסורים ובשיטות לחימה אסורות . לפי התפיסה המסורתית, ההפרדה החד- משמעית בין שתי מערכות הדינים משרתת צורך מעשי . לרוב, כל צד משוכנע שהוא הצודק ואילו יריבו הוא התוקפן . גם מועצת הביטחון, המוסמכת להלכה לקבוע מי הצד התוקפן, נמנעת לרוב מסיבות מעשיות מקביעות ברורות ומתמקדת בצעדים הנדרשים להשבת השלום והביטחון על כנם . אילו הייתה הסדרת הכללים הנוגעים לאופן הלחימה תלויה בהבחנה הזאת בין תוקפן לקורבנו, הייתה נוצרת עמימות בנוגע לכללים המחייבים . תחולתם השוויונית של הכללים הנוגעים לאופן הלחימה על כל צד לוחם, צודק או מעוול, מבטיחה לכאורה ודאות ובהירות . הדין המסדיר את אופן הלחימה מבוסס על תפיסה פרגמטית . מובן שמוטב שלא תהיינה מלחמות בעולם והסבל הכרוך בהן יימנע . ואולם כיוון שמלחמות הן עובדה קיימת עדיף, לכל הפחות, להחיל כללים שמטרתם למנוע סבל מיותר במלח...
אל הספר