209 פרק יא ר היהודי והציפייה למשיח טעם להשקיע בילד הזה" . להצעתו של היהודי "בואי קני לבנך", משיבה האם במשפט קשה המבטא את תסכולה ותחושתה הקשה, משפט שלידה ומוות משמשים בו בערבוביה : "רוצה אני לחנוק את שונאיהם של ישראל, שביום שנולד נחרב בית המקדש" . פעולת החניקה מבטאת ניסיון לעצור בכוח את זרימת החיים הממשיכים בבנה ; לעומתה, קניית הבגד לתינוק מסמלת את יצירת הקשר וההשקעה בהמשך גידולו . הנשים שקוראות לאימו של מנחם לבוא לקנות בגדים לבנה מייצגות דמות נשית קיבוצית, המבטאת את תחושת המשך החיים הטבעי ואת האינסטינקט האימהי שלא נקטע למרות החורבן, והן מעצימות את הניגוד בינה לבינן . אמו של מנחם, שהחורבן נוגע בכל עצמותה למרות היותה "אימו של", אינה יכולה להכיל לידת חיים חדשים, אינה יכולה לחוות את תחושת ההמשכיות שבעצם הלידה ; מבחינתה, ברגע החורבן אין יותר ערך להמשכיות . היא אינה סבורה 12 שילד שנולד ביום החורבן ראוי לגדול, ולכן אף אינה קונה לו בגד . בן היהודים עונה לאם תשובה קצרה : "והוא מה אכפת לו" . תגובתו שוללת על הסף נתינת משמעות מיסטית גורלית לעיתוי לידתו של התינוק ומכילה טיעון מוסרי-אנושי שנשמעת מתו...
אל הספר