שלונסקי בארץ עוץ לי גוץ לי 63 מתרחשים האירועים הוא למעלה משנה . אולם בעולם הבדיוני יש לזמן חוקים משלו והוא יכול להיות בו‑‑זמנית יום אחד וגם שנה או שנים . אורכו של הזמן הפנימי של ארץ עוץ הוא למעלה משנה, ובו חיות הדמויות הבדיוניות בעולמן המיוחד . זמן פנימי זה שונה אפוא מזמן המסגרת של המחזה שפותח בשיר "בוקר טוב" ומסיים ב"לילה טוב" . זמן המסגרת הוא לכאורה זמן הצפייה במחזה . זמן זה הוא סמלי, גמיש באורכו, ומגלה כי העולם, שנברא על הבמה, מתחיל עם תחילת הצפייה במחזה ומסתיים כאשר מסתיימת ההצגה והמסך יורד . או אז נעלם עולמה של ארץ עוץ, והדמויות שרויות שוב בחושך עד שייבראו מחדש בהצגה הבאה . את ההשקפה הזאת ביטא שלונסקי ברשימתו "על הנכסף", שבה תיאר את האופי המיוחד של הסוגה "מחזה" : המחזה מעצב עולם שלם המתחיל עם ראשית ההצגה ונגמר בסיומה . ברגע שהמסך יורד גם השחקנים מסיימים את תפקידם . יוצא שמצד אחד תפקידם הוא קצר מועד, אך מצד שני יש להם חלק בבריאת העולם הבדיוני יחד עם הסופר והקהל . "אכן, אמנות טרגית היא אמנות הבימנים", כתב שלונסקי, "המסך היורד הוא לא רק סוף המחזה, הוא גם מות המחזה . למְשַׂחֵק לא ניתנ...
אל הספר