87 אהבת האחד שהביע הושתקו, ובכל זאת, משום האופי הקיבוצי של הלימוד בבתי המדרש, נראה כי יש בדרשותיו ייצוג לתוצרי הגות של חוג אנשים ולא לדעת יחיד . לא זו בלבד, אלא שכנראה היו לתורתו או לחלקיה הדים גם בדורות מאוחרים יותר, כגון במדרש יהודה בן סימון שהרחיק לכת מפפוס והרים את אדם הראשון טרם החטא עד למעלת האל עצמו, כשדרש : "כאחד ממנו" - כיחידו של עולם . מכאן שהיו מי שהמשיכו ופיתחו את אותן אמונות, ומסורותיהם השאירו את רישומן והשתלבו בהקשרים תרבותיים מאוחרים יותר, כגון אלישע בן אבויה, "האחר", שתהה בקול לנוכח המראות שראה ב"פרדס", ואמר : "שמא שתי רשויות הן" . נראה שגם פפוס הביע בדרשותיו, אף כי לא במפורש כמוהו, את השקפתם הדואליסטית של חכמים אחרים בתוך היהדות שהאמינו בסתר בשתי רשויות המשלימות זו את זו - האל והשותף לו בתפקידי הבריאה, ההנהגה והמשפט . בהתמודדותו עם פפוס ועם דעותיו יוצא ר' עקיבא להגנתה של תרבות שלמה המאיימת לחסל את עצמה בכליה שלה, שבהם נדרשת התורה . דרשת התורה היא עיקר ייחודה וכוחה הרוחני של יהדות חז"ל, ור' עקיבא סירב להניח לה להפוך לחרב פיפיות ביד המאמינים בשתי רשויות . ואמנם, דרשה ממק...
אל הספר