ספר ראשון, פרק ג 41 למאורותיהם של גנבים ולהתאגדויותיהם של הנבלים הגדולים ביותר ; וגם אלה שהרחיקו לכת יותר מכל בדחיית האנושיות עצמה מקיימים ביניהם אמון וכללי צדק . מקובל עליי שפורעי החוק עצמם נוהגים על פיהם איש עם רעהו, אבל הם עושים זאת בלא לקבלם כחוקי טבע מולדים . הם מקיימים אותם ככללים של נוחות בתוך קהילותיהם שלהם . אבל אי-אפשר להעלות על הדעת שמי שנוהג בהגינות עם עמיתיו שודדי הדרכים, ובה בעת שודד או הורג את האיש ההגון הראשון שהוא פוגש, הוא אדם המאמץ את הצדק כעיקרון מעשי . הצדק והאמת הם הקשרים המשותפים של החברה, ולכן אפילו פורעי חוק ושודדים, אשר מנתקים עצמם מכל שאר העולם, חייבים לקיים בינם לבין עצמם אמון וכללי הגינות, שאם לא כן לא יעלה בידם להישאר מלוכדים . אבל האם יאמר מישהו שלאנשים אשר חיים על הונאה וביזה יש עקרונות מולדים של אמת וצדק שהם מקבלים אותם ונותנים להם את הסכמתם ? 3 אולי יטענו שהסכמתה המובלעת של רוחם שרויה בהתאמה למה שהתנהגותם סותרת . אני משיב, ראשית, שתמיד חשבתי את מעשיהם של אנשים למפרשיהן הטובים ביותר של מחשבותיהם . אבל היות שוודאי הוא שמעשיהם של רוב האנשים, והצהרותיהם הג...
אל הספר