13. נאום פרידה המכיר באובדן אך אוסר להתאבל עליו

244 | להיות שמרן של האמונה הנוצרית מאופיינים במלנכוליה אנגלית מאוד ; ניסיון נחוש להתאים עולם של העדר אמונה וספקנות מדעית אל המסגרת הגותית של התרבות האנגליקנית . עשרים שנה מאוחר, ב אנושי, אנושי מדי , בעודו מתייצב לכאורה לצד האתאיסטים של המדע, הכיר ניטשה בטראומה המוסרית העצומה שתיגרם בהכרח לציביליזציה שלנו מחמת התפוגגותה של הדת הנוצרית . הדת אינה עוד מרכיב ברפרטואר הדעות הרגילות שלנו . היא הלך רוח מחולל תמורה, עמדה כלפי העולם, המושרשת בטבע החברתי שלנו ומשנה את כל התפיסות, הרגשות והאמונות שלנו . ההבחנה בין ארנולד לניטשה היא ההבחנה בין שני סוגים של אובדן . אובדן האמונה של ארנולד מתרחש בעולם שנבנה על אמונה, ושעדיין נותרו בו על כנם כל הסממנים של קהילה דתית . אובדן האמונה של ניטשה הוא אובדן מוחלט ; לא רק אובדן של אמונה המופנית פנימה, אלא גם של סמלי אמונה הפונים החוצה, שלדידו של ניטשה לא היו אלא זוטות סנטימנטליות פחותות ערך . ניטשה חוזה עולם חדש, שבו מוסדות אנושיים שוב לא ייתמכו בהרגלים של אדיקות ובדוקטרינות של קדושה, אלא ייבנו מאפס מתוך המארג הגולמי, הבלתי-מתווך, של כוח הרצון . לארנולד, אובדן...  אל הספר