פרק שני צלם אלוהים ומעמדו כמקור רעתו של אדם לפי המהר״ל מפראג

אמת, אמונה וקדושה 46 שומה עלינו להבהיר כאן, עד שלא נבוא לכלל דיון ישיר בנושא המאמר, שאופיה הקבלי של הגות המהר״ל עודנו טעון בירור מדוקדק, וסימן שאלה גדול כרוך סביבו . השאלה איננה, לעניות דעתי, אם המהר״ל הוא מעין פופולריזטור 2 אלא באיזו מידה חדרה זו אל תוך השכבות של הקבלה, כפי שהציגו ג׳ שלום, העמוקות של הגותו, גיבשה את מגמותיה ומסגרות דיונה ועיצבה את חוויותיה הפנימיות . ואף על פי שאין בכוחנו לדעת אלו ספרי קבלה היו באמתחתו, ומה 3 נוכל לקבוע ללא היו הקף קריאתו של המהר״ל ומידת בקיאותו במקורותיה, ספק שהמהר״ל הכיר יפה את תפיסותיה והיה מצוי בעולמם הרוחני של סמליה, שבהם הוא משתמש — במרומז — לא אחת . יתר על כן : המהר״ל הגה חיבה יתרה לקבלה, רחש כבוד והערכה להישגיה הרוחניים, וראה בה בת-ברית במלחמתו כנגד הפילוסופיה . כמושכל ראשון אפשר בוודאי לקבוע, שאין לה לקבלה מעמד אורנמנטלי בלבד בספריו . למרות זאת, ואולי דווקא משום כך, הוא נוקט מגמה של העלמה מכוונת לגביה, מצניע את רעיונותיה בחיבוריו ומבליעם ברמיזות . בהקשר זה — ומתוך מתן דעת לצלם אלוהים כנושא מאמרנו זה — שומה עלינו להדגיש כאן בלשון מפורשת, שבחשי...  אל הספר