עבודה והתחיל לערוך ניסויים בדרכים לחבר סוללות ליתיום ‑ יון כדי לבנות את מערך הסוללות שייתן את האנרגיה למכונית שלו . הוא עדיין לא ידע שמאסק מימן זה לא כבר חברת מכוניות חשמליות, בהשקעה של מיליוני דולרים, שהתבססה על טכנולוגיה דומה מאוד לזו שהוא עבד עליה . לכן הפתיע אותו כשבשנת 2004 התקשר אליו מרטין אברהרד, שטען שייסד חברת מכוניות חשמליות בשם טסלה מוטורס, ושאל אם סטרובל יהיה מעוניין לעבוד בה . סטרובל לא האמין למשמע אוזניו . אף על פי שהכיר את כל האנשים בקהילת כלי הרכב החשמליים הוא מעולם לא שמע את שמו של אברהרד . מפתיע עוד יותר היה שטסלה היתה ממוקמת בבניין משרדים במרחק קילומטר וחצי מביתו . סטרובל ההמום עלה על אופניו ונסע לשם כדי לשמוע עוד . הוא מצא שם את אברהרד, את מארק טרפנינג ואת איאן רייט שחיפשו עובדים שיעזרו להפוך את המכונית החשמלית שהם חלמו עליה למציאות . הם היו זקוקים לעזרה ‑ להרבה עזרה . הם חשבו על עצמם כעל אנשי מכוניות אמיתיים . שנים קודם לכן, אברהרד שיפץ חלקים של פורד מוסטנג משנת 1966 בחדרו במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת אילינוי, ואילו רייט הקדיש את זמנו הפנוי לנהיגה במרוצי מכוניות...
אל הספר