תיק מספר אפס 47 כיוון שצילי היא העדה לקורותיו של פגיס לפני השואה ולאחריה, וסביר להניח שגילמה עבורו את בית ילדותו שאבד, קיוויתי שאולי הצליח להתכתב עִמה על חוויותיו כילד בשואה, על אותן התרחשויות שלא העז לדבר עליהן עם אף אחד אחר . המכתבים ביניהם נפרשו על פני שלושה עשורים, משנות החמישים עד לשנות השמונים, ונכתבו בגרמנית, שפת האם של פגיס . הערכתי שהשפה הגרמנית שאליה נולד ושבה דיבר בתקופת השואה עשויה לשמש כ"שפת סוד" שתבטא את מה שהושתק בשפה העברית . כבר בהתכתבות הראשונה ביניהם נדמה שפגיס ביקש לקיים עם דודתו צילי ״שפה אחרת״, כזו שרלוונטית רק לשניהם : צילי היקרה [ . . . ] אני מבקש ממך, בשונה ממה שהיה מקובל בינינו עד כה לכתוב לי בהרחבה רבה . אני אפילו לא יודע בדיוק במה את עוסקת . ציף [ אחיהן של צילי ואמו של פגיס ה . ש . נ ] סיפר לי שהיית כבר כמה פעמים בחו"ל, אני לא שואל שאלות בודדות אלא שואל את כולן בבת אחת - אנא השיבי לי בקרוב מאוד . 45 ( 1954 . 11 . 10 ) ובמכתב הבא : כמו שבוודאי שמעת כבר מציף אני מתכוון לצאת למסע לאירופה ואני רוצה לבקר אותך בווינה . אני מאוד מצפה לפגישה מחודשת בינינו ואני חושב ...
אל הספר