פוליטיקת פנים בקהיר

318 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל השפה הרפה הזאת מוסברת גם משום שנוח היה לקברניטים המצרים להשתמש בקלף הנורמליזציה ולווסת באמצעותו תגובות של שכר ועונש על מעשי ישראל . אחד הגורמים שהקשו מאוד על השלטונות בוויכוח עם המתנגדים לנורמליזציה הייתה העובדה כי אחרי פינוי סיני ב- 1982 ובייחוד לנוכח מלחמת לבנון באותה שנה, לא הצליח המשטר להציג רציונל משכנע של מדיניות השלום שלו . בלשונו של שמיר ‘ההחלטה על השלום עם ישראל נתקבלה בשעתה כידוע מחמת האילוצים הקונקרטיים של תוצאותיו ההרסניות של הסכסוך . אך כדי לאפשר מדיניות זו לעשותה קבילה ולגיטימית הייתה מצריים זקוקה לתשתית קונספטואלית חיובית וסבירה [ . . . ] במציאות שיצרו אירועי לבנון נשארה מדיניות 27 השלום המצרית בלי קייס׳ . דוד סולטן, שגריר ישראל במצרים בשנים 1992 - ,1996 העריך כי השפעת כל אחד מגורמים פנימיים אלה על קביעת המדיניות המצרית כלפי ישראל לא הייתה גדולה אך ההשפעה של כולם יחד הייתה משמעותית . 28 סולטן גם העיד כי דעות קדומות אנטי-ישראליות קנו להן מהלכים בציבור המצרי באותן שנים, כמו האמונה שנתן לה פרסום רב סגן ראש הממשלה המצרי חסן אל טועמי בריאיו...  אל הספר