פרק יא מצרים: דיפלומטיה מול הספינקס

306 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל שאף שסעיף 3 בחוזה השלום צפה ‘יחסים נורמליים שייוסדו ביניהם [ אשר ] יכללו הכרה דיפלומטית ויחסים תרבותיים וכלכליים מלאים וסיום החרם הכלכלי והסרת המחסומים לתנועה חופשית של מטענים׳, לא כך התפתחו הדברים . 2 מראשיתם היו היחסים מוגבלים ואופיינו כ׳שלום קר׳ בשיח הישראלי, הבין-לאומי, האקדמי והתקשורתי בנושא . הסיבה לכך היא שהיחסים בין ישראל למצרים אינם יחסי שלום המאפשרים קשרים רחבים בין העמים והממסדים החברתיים-כלכליים- פוליטיים, והם נותרו עד ימינו ברמת הדיפלומטיה של הקברניטים . בסכמו כעשור של יחסים אלה אמר ראש הממשלה יצחק שמיר בשידור רדיו בקול ישראל ב- 29 ביולי 1991 : ‘אין נורמליזציה כעת . אחרי כל כך הרבה שנים בעקבות חוזה השלום אין יחסי מסחר נורמלי עם ישראל, אין שיתוף פעולה תרבותי, אין תיירות מצרית לישראל . דומה שישראל ומצרים לא חיות בשלום אלא [ מהוות ] שתי מדינות מנוכרות וזרות׳ . 3 מנכ״ל משרד הביטחון, דוד עברי, הגדיר זאת כמה חודשים מאוחר יותר : ‘השלום עם מצרים איננו שלום . זוהי הפסקת אש שנמשכת חמש עשרה שנה׳ . 4 האכזבה הגדולה ממצב עניינים זה באותה תקופה הייתה ב...  אל הספר