901׳צדקת קיומנו׳ בהירות . 24 ב- 9 בינואר 1950 העניקה ישראל הכרה דיפלומטית לסין העממית לאחר לבטים ששיקפו מחלוקת פנימית במשרד החוץ בין מי שעסקו ביחסים עם ארצות הברית, ובראשם אבא אבן ואליהו אילת, שחששו מפגיעה בקשרים עמה ובין מומחים לענייני אסיה, ובהם יעקב שמעוני, שחייבו קשרים דיפלומטיים באסיה . שר החוץ משה שרת בחר בפשרה של הכרה ללא בקשה לפתיחת נציגות דיפלומטית . כמו כן התבקשה השגרירות במוסקווה לטפל בקשרים עם בייג'ינג ובד בבד הוחלט לא להכיר בטייוואן ולהימנע מקשר עם נציגיה בעולם . עם זאת הכיוון המדיני שהסתמן בירושלים באמצע 1950 היה להתעלם משיקולי הנגד של ה'אגף האמריקני' של משרד החוץ . בשבוע האחרון של יוני החליטה ישראל לכונן קשרים דיפלומטיים עם סין . מלחמת קוריאה, שפרצה מספר ימים לאחר מכן, שינתה כיוון התפתחות זה . המעבר בתחום הבין-מעצמתי הגלובלי ממלחמה קרה לקונפליקט צבאי גרם לכך שישראל החליטה לסגת מהחלטתה הקודמת ולהימנע מהודעה על רצונה בקשרים דיפלומטיים עם סין, אך בכל זאת ניסתה לשמור על איזון מסוים בעמדתה . וכך, לדוגמה, לאחר שסין התערבה במלחמה בקוריאה הצביעה ישראל נגדה באו"ם ותמכה בהטלת אמבר...
אל הספר