278 | בשם החוק אי-שפיות ואכזריות שטנית, לא היה אפשר להאמין לו . אולם סיפור כזה קרה . המסר המרכזי שברצוני להעביר היום הוא שאם לא נכיר בכך שהשואה התרחשה בקרב אחת מהארצות המשכילות, המתקדמות והמתורבתות ביותר בעולם, נחמיץ את הנקודה האימתנית ביותר . גרמניה של סוף שנות העשרים ותחילת השלושים של המאה הקודמת הייתה המובילה בעולם ברוב תחומי האומנות, המדע והתבונה . ברלין הייתה מרכז של תיאטרון ; בעזרת המפיק הנודע מקס ריינהרדט, פרחו בה מחזאים ומלחינים בסדר גודל של ברטולט ברכט וקורט וייל . בברלין היו שלושה בתי אופרה, ובגרמניה בכללותה לא פחות משמונים . לכל עיר בינונית בגודלה הייתה תזמורת משלה . עם המשוררים והסופרים הגרמנים נמנו הרמן הסה, שטפן גיאורגה, ליאונהרד פרנק, פרנץ קפקא ותומאס מאן, שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1929 . בתחום האדריכלות, גרמניה הייתה חוד החנית, עם גרופיוס ובית הספר לעיצוב באוהאוס . היא התגאתה בציירים דוגמת פאול קלה ואוסקר שלמר, מלחינים דוגמת אנטון וברן, אלבן ברג, ארנולד שנברג ופאול הינדמית, ומנצחים כגון אוטו קלמפרר, ברונו ולטר, אריך קלייבר ווילהלם פורטוונגלר . גם במדעים, כמובן, הגרמנים...
אל הספר