דעת מיעוט

92 | בשם החוק שאותו עיקרון חל על עמדות משפטיות כשם שהוא חל על הישועה הנצחית : הצדקה רעועה מערערת את כל השאר, ומכאן חשיבותה של עמדת המיעוט, גם אם היא מכונה הצטרפות בהסכמה . אף שאני כולל כאן הצטרפות בהסכמה אני מתכוון רק להסכמה אותנטית, וכוונתי למקרים שבהם המצטרף חולק על הבסיס שעליו מייסד בית המשפט את הכרעתו או על התעלמות מהבסיס שהוא, המצטרף, רואה כיסוד חיוני . לא אזכיר כאן, ולא אשבח, עמדות המקבלות את עמדת הרוב ונכתבות רק כדי לומר אותו דבר בניסוח טוב יותר מזה של בית המשפט, או גרוע מכך, רק כדי להציג את עוצמת רגשותיו של השופט המצטרף כלפי הסוגיה הניצבת בפני בית המשפט . לעמדות נפרדות אלו אני מתייחס כאל זילות של בית המשפט, ואל קיומן — כאל אחד הטיעונים נגד עצם הלגיטימציה של דעות נפרדות . כידוע לכם, דעת מיעוט והצטרפות בהסכמה הן דבר שבשגרה בבית המשפט העליון בארצות הברית . לא תמיד היה זה כך . בעשור הראשון לקיומו של בית המשפט העליון לא נכתבה אפילו דעת מיעוט אחת, מהסיבה הפשוטה שלפחות במקרים משמעותיים לא הייתה "עמדת בית המשפט" שאפשר לחלוק עליה . בכל פעם שנדרש מסמך החורג מגבולות התזכיר הלכנו בעקבות הנ...  אל הספר