דורון נבות | סאמר סויד | מוחמד ח'לאילה 356 הבולטות של איימן עודה — יושב ראש "המשותפת" ועד לא מכבר גיבור בעיני חלק מהציבור הערבי — לדעוך, וכך גם האהדה שזכה לה ; ואילו מנסור עבאס — עד לא מכבר דמות כמעט אלמונית — נהפך לאחד הפוליטיקאים החשובים ביותר לא רק בציבור הערבי, אלא בציבור הישראלי כולו . מטרת המאמר להסביר את חוסר היציבות בדפוסי ההשתתפות הפוליטית של הערבים בישראל, ובכלל זה את מעמדן המשתנה של המפלגות המייצגות ציבור זה . נטען כי יש קשר בין חוסר היציבות שתואר ובין האופן שבו מפלגות ופוליטיקאים מבנים בקרב הערבים ישראליות חדשה . לפחות אחדים מראשי המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת תומכים בישראליות, אך גם מבקשים לצקת בה תוכן לא ציוני, אם מסיבות לאומיות, ואם מסיבות אלקטורליות — כדי לא לאבד את תמיכת הציבור לטובת מפלגות יהודיות . ברם, הצלחתה של המנהיגות הערבית לעצב "ישראליות לא ציונית" חלקית בלבד . חלקיות זו נובעת הן מהתנגדותם של רוב הפוליטיקאים היהודים להרכיב קואליציה שתלויה בתמיכת פלסטינים מוצהרים, והן מהאסטרטגיה שהנחתה את המנהיגות הערבית בפנייתה לציבור במערכות הבחירות האחרונות . התוצאה היא ...
אל הספר