26 שלמה זנד תודעת הזמן שלי באותה עת הייתה אירופוצנטרית להחריד . גם אין זה מפתיע שהיא נתפסה בעיני הסובבים אותי כטבעית ומובנית מאליה . אף על פי שהיינו כבר בשלהי הדה – קולוניזציה, העולם הלא מערבי היה עדיין נטול היסטוריה ממשית בעיני המערב, ובוודאי לא כזו שקודמת לעצם הגעתו של האדם האירופי אל חופי "העולמות החדשים" . מראשית לימודיי נדרשתי ללמוד קורסים כלליים על פי החלוקה הקנונית הידועה : "עת עתיקה", "ימי הביניים", "עת חדשה" ו"היסטוריה בת זמננו" . כולנו יודעים שהזמן הוא השחקן הראשי בשחזור העבר . יש לו כיוון והיגיון וקיימים דברים שבאים לפני ודברים שבאים אחרי . מאוחר יותר למדתי שיש גם להבחין בין זמן כלכלי, זמן פוליטי וזמן תרבותי שקצב זרימתם שונה . אך כבר בראשית לימודיי ידעתי : יש לפרק את הזמן לקטעים – קטעים, לשכבות – שכבות, כדי שנדע שהוא בכלל זמן וכדי להעניק לו מובן ומשמעות . אני זוכר עדיין ששעשעה אותי זמן רב העובדה שהמספור והקיטוע של שנים ומאות של שנים בזמן המערבי ( הלוח הגרגוריאני ) מתחיל בתאריך ברית המילה של דמות שנולדה מתוך מפגש בין בתולה לרוח הקדושה . גם התיארוך היהודי או המוסלמי לא הלהיבו ...
אל הספר