228 יצחק בנימיני של חברת ההובלות "גולן" . הכרתי את עיר אהבתי, נע לאורכה ולרוחבה, ולא הבחנתי במאיים שבה, בניגוד לשגיא, שותפי לשהות בחדר, במלון אשר בשדרת לקסינגטון . בעיניו הייתה זו עיר השייכת בלעדית לכושים, שירצחו אותך בהזדמנות הראשונה . התעלמתי ושוטטתי בין עמוד חשמל אחד למשנהו ( עליהם הודבקו הפליירים ) כשאוזניי כרויות לווקמן . מהר מאוד נוכחתי לדעת שלא ניתן להאזין לרדיו בשל שיבושים אלקטרוסטטיים . לפני כן, בלוס אנג'לס, קניתי קסטה של Sonic Youth ( שאותם אני, דני, אילן ושגיא ראינו בהופעה הראשונה באמריקה . התמסטלנו מריח הג'וינט שבאוויר : אנחנו בעולם הנכון, האמיתי - במקום שתמיד רצינו להיות, רחוקים מהצבא, מההורים . להקה עלתה לבמה, התלהבנו . שמענו על סוניק יות' אבל לא שמענו אותם עד כה . הצטרפנו לרעש וללבושים בשחור : "ואו, איזה טירוף" . טירוף הייתה המילה שהובילה אותנו כל הדרך עד לקליפורניה . אם משהו מוטרף הוא מתקבל, אם לא - אין להאזין לו או לחיות לפיו . ימים ולילות העברנו בוויכוחים עם מוטי, אם מריאן פייתפול מוטרפת או לא . מוטי - גבוה, ממושקף ו"בכוח משתדל להיות מוטרף" . היו שטענו שהוא סתם ילד טו...
אל הספר