העיקרון התשיעי: המוות הוא אמת המידה להשקעה בחיינו — במעגלים הקרובים לנו, מתוך ענווה קיומית, ואחווה קיומית כלפי שאר בני התמותה

העיקרון התש י עי׀ 27 1 אחרי מותו של אדם הוא אינו יודע ואינו מרגיש דבר . ניתן לומר שמבחינתו, למה שקורה בעולם אין כל משמעות ( במובן של חשיבות, ערך או מובן ) : הוא איננו . אמירה כביכול ברורה מאליה — ובכל זאת, במהלך חיינו איננו מתנהגים בהתאם לכך : אנחנו פועלים לא מעט בעבור דברים שיתרחשו אחרי מותנו, כאילו תהיה להם משמעות עבורנו גם אז, כשכבר לא נהיה, ומבלי לתת לעצמנו דין וחשבון על כך שמכיוון שלא נהיה, לא נדע על כך דבר ולא תוכל להיות לדברים שיתרחשו אחרי מותנו כל משמעות ( חשיבות, ערך או מובן ) לגבינו או מבחינתנו . האם בימי חייו צריכה להיות מבחינתו של אדם משמעות לדברים שהוא חוזה שיקרו אחרי מותו ? למעט מספר קטן של נושאים שאותם אפרט בהמשך, אני סבור שלדברים שאדם חוזה שיקרו אחרי מותו לא צריכה להיות משמעות לגביו גם בעודו בחיים : מי שעושה למשל מעשים רק כדי שייזכר אחרי מותו ( בדרך כלל — לטוב, ולמשך דורות ) , נכשל בכשל תפיסתי . זה הרי לא ישנה לו, אחרי מותו, אם יזכרו אותו . אין היגיון במרוץ המטורף אחרי השארת זכר, אחרי עשיית שֵם, מרוץ המשותף לאינספור פוליטיקאים, גנרלים, פרופסורים, תעשיינים, סופרים ופשוטי...  אל הספר