הקדמה קצרה ( מדי ) מאת המתרגם לרוסית - 41 - של המחבר ללימודי התלמוד . ידען, שחי כמה עשרות שנים בין החרדים, לובשי השחורים בחום הקיץ ודוברי שפת היידיש, העסוקים יום יום בהעמקת החיץ בינם לעולם החיצון, מוצא את עצמו באופן טבעי נלחם בהם ומתווכח אתם, אך אינו מסוגל להביט בהם מן הצד . הוא משכיל יהודי ולא אנתרופולוג ; מושאי מחקרו אינם זרים לו . עובדה זו לבדה — מבטו הפנימי של ידען על עולם התלמוד ולומדיו — היא המצדיקה את עצם כתיבת המבוא שלי, המציע מבט מבחוץ על אותו נושא . ידיעותיי בספרות הרבנית מצומצמות בהרבה מאלה של ידען, ותחום ענייני האקדמי נוגע רק במקצת במשנה ובשני התלמודים, הבבלי והירושלמי . אולם נראה לי כי יש תועלת ואף צורך בהשלמת מבטו הפנימי של ידען במבט חיצוני, שאף בעודו פונה אל התלמוד בעיניים יהודיות, עושה זאת מפרספקטיבה שונה, ביקורתית יותר מבחינה היסטורית וחברתית . התלמוד, כטקסט וכתהליך למידה ( ארחיב על השניות הזאת בהמשך ) , הוא כנראה היצירה העוצמתית ביותר בתולדות האנושות . הוא נועד מלכתחילה לשימוש פנים - יהודי, ומעולם לא נעשה בו שימוש על מנת לכבוש תרבויות, ממלכות ויבשות . אך שליטתו בעולם ...
אל הספר