113 ולא על היחסים שלנו . היא לא עמדה בהבטחות שהבטיחה : ללכת לבית הספר, לא לאחר, להכין שיעורים, לחזור לרקוד, לעשות דיאטה, לסדר את החדר . הלחץ שניסיתי להפעיל עליה לא עזר לה לתפקד, וגרם למריבות בינינו . גם אני איבדתי שליטה שוב ושוב . פעם זרקתי את הטלפון ושברתי את הדלת של ארון הקיר בחדרי, שלא לדבר על משקוף הדלת, שהתקלף מרוב טריקות זועמות . אבל השיא היה עם האבטיח . ישבנו ליד השולחן, אכלנו אבטיח ודיברנו . ואז משום מקום פרץ בינינו ריב, שהלך והחריף . אנג'י התחצפה ואני איבדתי שליטה, ותוך כדי צעקות מעכתי בידי את האבטיח בצלחת שלה . אנג'י התייחסה להתפרצויות שלי בשקט יחסי, כאילו מדובר בדבר טבעי . היא תמיד הגנה עלי ואפילו לא סיפרה על התקרית עם האבטיח לפסיכולוגית, כאילו ידעה שההתנהגויות האלה מובנות לשתינו, אבל זר לא יבין אותן : זה עלול להתפרש לא נכון . לא תמיד הייתי מאבדת שליטה . לפעמים הצלחתי למצוא דרכים יצירתיות להעביר את המסר בצורה ידידותית . אחד הקונפליקטים בינינו היה על התפקידים בבית, למשל סידור החדר של אנג'י, שהיה מבולגן מאוד : הבגדים התגלגלו על הרצפה, לא נשאר מקום לדרוך . ביקשתי שתסדר את החדר ...
אל הספר