רגעים אנושיים מקליניקה דיגיטלית 175 המקום שבו הונח הזיכרון לאחרונה, נוכל לאסוף אותו במלואו . אך ככל שהשיחה עם סטפן זורמת, בוקעת מנוכחותו המאורגנת תחושת החמקמקות של הילד שהיה . ממשפטים של געגוע, מזיק חיוך שניצת בעיניו וממשפטים שלוקים לרגע בשיירי גמגום ילדותי — מצטיירת במרחק נגיעה ילדותו של סטפן בהבזקים בלבד . סטפן מתאר ילדות בצל אב מצליח וכוחני, שציפה ממנו לגדולות והתאכזב מהישגיו הלימודיים הבינוניים . בנעוריו, בשל שיקולים עסקיים של אביו, עברה משפחתו של סטפן מעיר הולדתו ליישוב קטן ומתפתח, שבו הרגיש מנותק מהמסגרת החברתית והלימודית ועסק בעיקר בשכלול יכולותיו בתחום ההתחמקות היצירתית ממסגרות הלימודים השונות . הוא זוכר כי רצה לשמח את אביו ולגרום לו להיות גאה בו, וכי השקיע זמן רב במחשבה כיצד יוכל לגרום לו לחוש גאווה . הוא בחן את האנשים סביבו, את תגובותיו של אביו, וניסה לזהות, בעיקר בדמיונו, את דפוסי הפעילות שיגרמו לאביו להתגאות בו על הצלחותיו יוצאות הדופן . הניסיון הזה נמשך עד ימים אלו, ללא רישום של הצלחה יוצאת דופן על פי מדדי האב . מעבר לכך, סטפן מתאר את ילדותו כמרחב שבו אין לו זיכרונות בולטי...
אל הספר