המדריכה למהפכה | 66 "חוק ימי חופשה" נחקק בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 , מעט לאחר קום המדינה . הנחת העבודה היתה שאנשים עובדים באותו מקום עבודה במשך עשרות שנים, ולכן החוק קבע שעד השנה הרביעית מספר ימי החופשה עומד על עשרה, שבועיים בשנה אם שבוע עבודה הוא חמישה ימי עבודה . זה המינימום עבור העובדים הצעירים . בשנה החמישית מספר ימי החופשה גדל ל- 12 , בשנה השישית ל- 14 , כל שנת עבודה מגדילה את מינימום ימי החופשה כך שבשנה ה- 14 יש לכל עובד ארבעה שבועות חופשה בשנה . שזה לא מעט בכלל . אבל היום שוק העבודה השתנה, והורים מחליפים מקומות עבודה כל שנתיים-שלוש, ולא מגיעים לשנה החמישית ולגידול במספר ימי החופש . לכאורה היה אפשר לגרור את שנות הוותק במעבר מעבודה לעבודה, אך זה היה מקשה עוד יותר על קליטתם של עובדים ותיקים בעבודה . הצעתי להגדיל את מינימום ימי החופשה ל- 15 , בדומה למה שהיה להורינו, ובמקביל גיליתי שברוב מדינות OECD-ה , מינימום ימי חופשה הוא 15 , ויש כאלה שנהוגים בהן 20 ואף 30 ימי חופש בשנה . מחקרים מראים שבסך הכול הישראלים עובדים יותר, כחודש נוסף בשנה, כשמחשבים את עודף הימים והשעות . כך שבכל מקרה צר...
אל הספר