פרק ג: שני מומנטים של דתיות לאומית, שורשיהם וחותמם בספרות

104 גבולות – פרקים באסתטיקה ציונית דתית טהורים אינם רווחים, ואף על פי כן טיפוסים כאלה ממשיכים להתקיים . במקום זה, כך אני מבקש לטעון, לאסתטיקה יש מקום חשוב להתגדר בו . הספרות, המוסיקה, היצירה הקולנועית והתיאטרלית תורמות להבלטת קווי האופי של הטיפוסים הללו . בפרק זה אני מבקש לטעון, שהחברה הציונית הדתית בהווה מוּנעת בידי שני כוחות תת-קרקעיים, שנוח לתאר אותם בטיפולוגיה, כלומר להנגיד שני טיפוסים קיצוניים, שכל אחד מהם ניצב בקצה אחר של מערכת השנתות החברתית של הציונות הדתית . כל טיפוס משקף מומנט חי ופועל בהוויה הציונית הדתית : המומנט החרד"לי והמומנט ה"לייטי" . מבחינת החרד"לי הלייט הוא טיפוס שיש להיאבק בו ולמסמס את זהותו . זוהי דתיות מעוותת מטעמי נוחות גרידא, הטעונה חשבון נפש . מבחינת הלייט החרד"לי מייצג סמכויות וממסד שהוא עצמו השתחרר מלפיתתם . בתהליך זה הוא רואה בגרות ובשלות . החרד"לי מייצג דתיות קולקטיבית שהרב עומד בראשה ומכוון את דרכה, ואילו הלייט מייצג דתיות אישית ואינטימית, שאין מקום לגורמי חוץ להתערב בה . לחרד"לות ביטוי חיצוני מובחן ובוטה, ואילו ל"לייטיות" סממנים חיצוניים מועטים . להלן נרא...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן