172 פרק ששי וכאן מתחילות הצרות : מרקס הניח שאופיו התחרותי של הקפיטליזם יביא לזרימת הון מענפים פחות רווחיים אל ענפים יותר רווחיים וכך תיווצר נטייה לשוויון בשיעורי הרווח ( π ) בין הענפים, הן במשקים המקומיים והן בין המשקים בעולם . מרקס אף הניח ששיעור הניצול ( ε ) ישתווה באופן דומה בין הענפים עקב התחרות בין העובדים בשוק העבודה ובשל הזרימה החופשית של העובדים מענף לענף ומאזור לאזור . ועתה, על פי שתי המשוואות הראשונות ( ו . 2 ו-ו . 3 ) , הנטייה לשוויון בין הענפים חייבת, מבחינה מתמטית, להתחולל גם במשוואה השלישית ( ו . 4 ) – משוואת שיעור המכניזציה ( θ ) . אלא שכאן נתקלים בבעיה : ההנחה של מרקס בדבר תחרות וזרימה נטולת מעצורים של הון ועבודה בין ענפים ואזורים עשויה להיות נתונה במחלוקת, אם כי ברור שבתקופת מרקס, בבריטניה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, היה יסוד להניח, שהתפתחות הקפיטליזם נוטה לכיוון זה . אמנם ההתפתחות אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה ועידן המלחמה הקרה, הייתה הפוכה : תנועות ההון והעבודה מעבר לגבולות המדיניים ואף בין הענפים הואטו באופן ניכר . 9 אולם מסוף המאה הע...
אל הספר