מופעיו של הכינוי ״בן המלך״ ביצירת עגנון

י סייורי ייו 445 26 שהוא כנראה דמות היסטורית שגירש הפרנס ר׳ אביגדור מלשבות בשבוש . הפרנס מייצג את המתנגדים ור׳ אוריאל הוא רבן של חסידים . הסיפור ״הנידח״ בנוי כולו על מרכזיותה של השבת החל בפרק הראשון וכלה בפרק האחרון, ״עלית נשמה״, שבו יוצאת נשמתו של הצעיר ר׳ גרשום מגעגועים בערב שבת לקראת קבלת השבת, קבלת פני השכינה מתוך הכיסופין העולים באמירת שיר השירים — ״נפשי יצאה בדברו״ . זהו שילוב של געגועים וכיסופים לאמו המנוחה איידלי, לארוסתו מנוחה, ששמה כשם השבת, המגולמת גם במעשיות בת המלך החולה שגרשום מספר לאחיו הקטנים, הקשורות כמקבילות במחלת אמו ובעיקר לתכלית כל הכיסופים, ההתמקדות בשאיפה להתאחד עם הקב״ה בחוויה מיסטית שבה עזה כמוות אהבה, שהיא השלמת הפער בין בן המלך למלך . בסיפור החסידי שמצטט עגנון בני הכפר אינם רק הנמשל לגופים הפיזיים של היהודים, אלא הם ממש בני הכפר הפשוטים והמגושמים כמו הפליטים, אשר בהם מלאה יצירתו של אפלפלד, המון הפליטים, הניצולים בבחינת גוש המתואר כאספסוף שיש להשיבו אל המלכות . גם מי שנפשו קהתה בגלל הרדיפות והייאוש מחברת האדם, וגם מי שבאופיו נולד מגושם . אלו ״אחי יוסף״ המתוארי...  אל הספר